לחפש את היופי בקשקוש, למצוא רגש עמוק בפרטים הקטנים, זהו אומנותו של רפי לביא, שהצליח לייצר דיאלוג עם החומר ולהוציא ממנו את האסתטיקה הטמונה בו. מתוך רקע רב-תרבותי והיסטוריה אישית עשירה, רפי לביא (לוי) פיתח את יכולתו הייחודית לחקור את גבולות הציור ולהעניק חיים חדשים למחוזות האמנות הישראלית.
דרך ניצוח וקומפוזיציה, ועד שהתמסר לאמנות הפלסטית, דרכו של לביא הייתה פורה ומלאה. עם הזמן, הפך ליוצר שיודע למצוא את השפה הויזואלית המדויקת לביטוי אישיותו: בין אם זה בציוריו של חוף הים באכזיב, או בפסיפסי הרגש שהוא מרכיב מקשקוש וחומרים נטושים.
לביא שהיה מורה לאומנות, וחינך דור של אמנים צעירים לאמנות מושגית, הותיר סימן לא רק בעולמם האישי אלא גם בנוף האמנות הישראלית. מעבר לדרך האמנותית שממשיכה ופורחת על ידי תלמידיו, היה לביא גם מבין הראשונים ששיפכו אור על הצורך בשינוי והתחדשות בעולם האמנות הישראלי.
רפי לביא, האדם שהאמין תמיד בחיפוש אחר הרגש במקומות לא צפויים, הצליח להוכיח כי אף קשקוש יכול להפוך ליצירת אמנות בעלת משמעות, וליצור מציאות בה היופי נמצא בעין המתבונן. היצירות של לביא, העוסקות באינטראקציה בין החומר לרוח, מתקיימות כתזכורת לכולנו לחפש את האור בחושך, ולהמשיך לגלות את היופי הנסתר בכל דבר.