רות שלוס (1922–2013) הייתה אחת האמניות הבולטות והמשפיעות ביותר באמנות הישראלית. לאורך קריירה אמנותית מרשימה שנמשכה מעל שבעה עשורים, היא יצרה שפה חזותית ייחודית שהציבה את האדם במרכז. יצירותיה, המאופיינות ברגישות יוצאת דופן, עסקו בשאלות של צדק חברתי, שוויון והגנה על החלש, ובכך הצליחו לגעת בלבבות ולהפוך את האמנות שלה לרלוונטית ואוניברסלית.
דרך חיים שהפכה לאמנות
שלוס נולדה בנירנברג שבגרמניה למשפחה אמידה ומתבוללת. כבר בילדותה ניכרה זיקתה לאמנות, ובגיל 15, עם עלייתה לארץ ישראל, המשיכה לפתח את כשרונה. היא למדה במחלקה לעיצוב גרפי ב"בצלאל" (1938–1942) והצטרפה לתנועת "השומר הצעיר", שעיצבה את תפיסת עולמה הסוציאליסטית וההומנית.
לאורך שנותיה בקיבוץ מרחביה ולאחר מכן בלהבות הבשן, יצירותיה הראשונות שיקפו את חייה בקולקטיב: רישומים פשוטים וחדים שתיארו את חיי היומיום, נופי הקיבוץ והמאבקים שהיו חלק בלתי נפרד מחייהם של המתיישבים.
אמנות ככלי לחקר המציאות
שלוס דבקה בסגנון הפיגורטיבי לכל אורך דרכה, והאדם עמד תמיד במרכז יצירתה. ביצירותיה, שעסקו לעיתים קרובות בנושאים כואבים כמו עוני, פליטות, מלחמה וקיפוח, היא הצליחה לתאר ברגישות את מצוקת החלשים והמודרים בחברה – נשים, ילדים, זקנים, פליטים ואף בעלי חיים.
לאחר שעזבה את הקיבוץ בעקבות חילוקי דעות פוליטיים, התמקמה שלוס בכפר שמריהו והחלה לפתח את יצירתה לכיוונים חדשים. היא המשיכה לאייר ספרים ולעבוד כמאיירת עיתונים, אך בהדרגה עברה להתמקד בציור ובהצגת תערוכות.
יצירה בין ריאליזם לאקספרסיוניזם
בשנותיה המאוחרות, כאשר עברה לציור בצבעי אקריליק על בד, סגנונה הפך אקספרסיבי יותר, אך עדיין שמר על העקרונות ההומניים שהנחו אותה מתחילת דרכה. בציוריה הגדולים מאותה תקופה ניתן לראות דמויות של זקנים, עצירים וחיות, שכולם משדרים כאב, עוצמה ואנושיות עמוקה.
מורשת אמנותית ומוסרית
רות שלוס הייתה לא רק אמנית, אלא גם דמות מוסרית ששילבה בין אמנות לחזון חברתי. עבודותיה הוצגו במוזיאונים ותערוכות רבות, כולל תערוכות רטרוספקטיביות במוזיאון הרצליה לאמנות (1991) ובמשכן לאמנות בעין חרוד (2006). בשנת 2008 הופק עליה סרט תיעודי בשם "לצייר נגד הזרם", שמדגיש את תרומתה כאמנית שחיה ויצרה מתוך עמידה איתנה מול אתגרי זמנה.
הנצחת המורשת
רות שלוס הותירה אחריה גוף עבודה מרגש ובעל עוצמה, שממשיך להוות השראה לאמנים ולחובבי אמנות. יצירותיה מדברות על כאב ואי-צדק, אך גם על תקווה ואנושיות. בגלריה שלנו אנו גאים להציג את עבודותיה ולהביא את סיפוריה החזותיים אל הדור הבא.